הגשש החיוור אגדה ישראלית

בתאריך ה 4/12/1964 התקיימה הצגת הבכורה של שלישיית הגשש החיוור , שמחת זקנתי , במועדון הסנטר הכפול ביפו.

עם או בלי כוונתו של האמרגן ה"אקזמפלר" פשנל הבלבול אצל הקהל בין הגשש החיוור, לסנטר הכפול, ולשמחת זקנתי היה גדול ועל כן  1964 מרבית הקהל  ממש לא נדלק  ולא נתפס באש הגשש.

למרות שהם הופיעו עם התוכנית הזו כ 350 פעם (כי פשנל המאעכר ) מכר מראש את כל ההופעות התוכנית ממש לא הצליחה ותורים ארוכים לא נצפו בקופות.

מרבית הקהל שהשתייך אז למה שייקרא לימים ישראל הראשונה סבר באופן טבעי שהחומרים מזרחיים מדי ולא מספיק מצחיקים.

הסיבה הייתה שאת הקול שהגששים הביאו טרם שמעו קודם לכן הוא היה חריג בנוף זר לאוזן , ומעט קשה לעיכול.

העלייה הגדולה ממרוקו הייתה רק ב 1956 ורק כשהילדים מבניהם יתגייסו לצה"ל ב 1967 רק אז הקול של הגששים נותן להם בעצם ביטוי והופך לרלוונטי.

האגדה מוסיפה ומספרת שפשנל סגר את המועדון שלו הסנטר הכפול ביפו לערב אחד אותו הוא ייעד להופעה אישית ואינטימית של הגששים מול כל ה"תרבותניקים" של הקיבוצים, ואכן הם באו… וראו, ואז הם קמו ו… הלכו ו.. שום דבר! לא טלפון ולא בטיח! החומר פשוט לא תפס זה היה מזרחי מדי לטעמם יותר מדי חית ועין.

גברי אפילו נזכר שאחת מולו סרגה מקרמה , השני רשם בפנקס סידור עבודה, שניים נרדמו שלושה יצאו באמצע והגששים ופשנל לא שמעו מהם דבר במשך חמש שנים.

רק אחרי התוכנית השלישית של הגששים סינמה גשש ב 1967 אחרי שהחיילים הקיבוצניקים ייראו אותם בהופעות בחזית הדרום בסיני במהלך תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים ויחזרו הביתה מהמלחמה ויגידו לאחראי על התרבות "תביא לנו את הגששים"! רק אז פשנל יתחיל לקבל טלפונים מהקיבוצים.

ותסמכו על פשנל שהנקמה שלו כמצופה לא אחרה לבוא…

כשהתקשר אי אז בשנת 1967 הבחור המסור שהאחראי על אולם המופעים בקיבוץ יגור ואמר לו (לפשנל) "שמע החברה שלי פה חזרו מהמלחמה ואומרים לי תביא לנו את הגששים, אגב אני אישית ממש לא מתלהב… אבל החברה רוצים אז  תגיד לי .. כמה יעלה להביא אתכם לכאן האולם פה זה אלף מקומות"?

פשנל המנוסה חיכה שתי שניות וחצי אז השיב לו " 7500 לירות זה כמה שייעלה".

הבחור האחראי מיגור נבהל לרגע ואז התעשת והשיב" 7500 לירות? תגיד מה אתה לא נורמלי? זה מה שעולה לי להביא את הבימה ושם רק השחקנים זה שלושה אוטובוסים לא כולל טקסי ספיישל לחנה רובינא ומשאית נוספת רק לתפאורה , אתם מה יש לכם בכלל? שלושה ארטיסטים שאף אחד לא מכיר וחתיכת מיקרופון מצ'וקמק" ??

אז פשנל השיב לו כדרכו בטון שקט ובוטח " אז תביא את הבימה מה אתה מבלבל לי את המוח אם אתה רוצה לראות את הגששים תשלם כמו כולם בשביל לראות אותם". (והוא אכן שילם).

למרות הביקורות הצוננות (והן בהחלט היו קפואות למדי בהתחלה) פשנל לא הפסיק להאמין ולו לרגע אחד בגששים והיה למעשה הדבק שהחזיק אותם גם מבחינה כלכלית כששילם להם משכורת מה שנקרא אז "חודשית " וכך נתן להם למעשה לעבוד בשקט.

" אתם תאמינו לי ולא לאף אחד אחר" הוא היה אומר ואחר היה מוסיף "יום יבוא ויהיה לכל אחד מכם אוטו ודירה ואני אקח אתכם אישית לטיול מסביב לעולם , רק תאמינו לי ותמשיכו לעבוד "

פשנל גם החליט מלכתחילה ובמתכוון לנטרל את מרכיב האגו (שפירק גם את התרנגולים ) כשקבע שתמיד יהיה מישהו אחר מהשלושה מול המיקרופון האמצעי שאף אחד לא יגנוב חלילה את ההצגה לשני או לשלישי.

כשהם היו שבים לפנות בוקר מההופעות פשנל היה ממהר לקבוע איתם בבוקר שלמחר אצלו בדירה ושם בעודו מטגן להם את הלהיט הקולינרי של התקופה שקשוקה היה שואל כמו אב גאה את ילדיו :

"נו… גששונים שלי אז איך היה לכם אתמול?" בדרך כלל הם היו משיבים על כמות הקהל ופשנל שהיה הופך נרגן לרגע היה משיב "לא שאלתי כמה אנשים היו ?שאלתי איך היה לכם ? כי זה מה שחשוב " איך היה לנו… תראה הם היו משיבים :

הקטע הזה עבד יותר טוב… ועל ההוא צריך עוד לעבוד לפני שיתפוס " ואז בעודם מארים לפיותיהם  את השקשוקה האדומה היה מתבונן בהם פשנל ומוסיף :

" נו אז עכשיו תעבדו על זה אני רוצה לראות.. תעבדו עכשיו(כשאתם אוכלים) על מה שדורש עבודה"…

ההתעלמות של ישראל הראשונה עד לאותו הרגע דוחפת למעשה את הגששים לזרועות קהל שמלכתחילה בכלל לא נספר בפוטנציאל רוכשי הכרטיסים .. לעיירות הפיתוח והפריפריה בדיוק היכן שהחליפות השחורות בהן הלביש את הגששים שייקה אופיר השפה הירושלמית…הדמויות… והשירים כמו חוזרים הביתה ומתקבלים באהבה שנאמר השיר עוזי עוזי חוזר לאברט שכתב אותו והולך לבית שאן ..

את הקהל שהגששים. פוגשים בפריפריה הם מתרגמים ברגישותם כי רבה היא מהר מאוד לדמויות שעל הבמה וכך נשמרת  האוטנטיות כשהקהל רואה למעשה את עצמו.

ועל ה"גאון" שיחבר בין הקהל שבפריפריה לפרופסורים באוניברסיטה בחלק  הבא של הגשש החיוור אגדה ישראלית.