על כפיו אותם הביא -סיפורי פרידה מיורם טהרלב
"לב טהור ברא לי אלוהים / ורוח נכון חדש בקרבי "
"פקחתי את עיני / היה אז חודש שבט/ ראיתי מעליי ציפור קטנה אחת…"
יורם טהרלב בן קיבוץ יגור נולד בחודש שבט 1938. את השיר ההר הירוק הוא כתב לכבוד חגיגות היובל של יגור ב 1972 והתייחס בו ליום בו נולד. עם השנים נפוצו סביב השיר שתי טעויות/ אחת קרדינלית/ והשנייה… פחות.הראשונה היא שהוא בדרך כלל מושר בטו בשבט כמזוהה עם חג האילנות ולא עם הולדתו של טהרלב. והשנייה היא שבשיר מתייחס טהרלב לשנות ילדותו כמי שמתאר את "ההר הירוק תמיד" שהיה אז… לגמרי קירח בצד הפונה אל יגור, שנאמר לא דובים ולא יער מקסימום צל ומי באר …וברוח הזמן אולי אפילו תו ירוק רק לא הר ירוק.
אביו של יורם חיים (טרלובסקי) לימים טהרלב חלוץ יוצא ליטא היה בעצמו איש רוח ומשורר שנאלץ רוב שנות חייו לתת עדיפות לצרכים הקיבוציים מאשר לגחמותיו האישיות כשעבד למעשה במרבית שנותיו בתחילה כרועה צאן ואחר כך כאופה.את השירים שכתב ואת המחזות שהמחיז לחגי המשק היה רושם לאורה של עששית נפט פשוטה מאוחר בלילה אחרי שעות העבודה " מבלי להפריע את שלום הציבור".אירוע מכונן בחייו של יורם הייתה השבת השחורה בה נאלצו ילדי הקיבוץ לראות מבעד לחלונות בתי הילדים את הטנקים הבריטים חוצים את שער המשק ושועטים פנימה אל תוך הקיבוץ.
בשלב הבא כבר ירו החיילים הבריטים גז מדמיע אל תוך חדר האוכל בו התבצרו חברי הקיבוץ ואחר כבלו ופינו אותם במשאיות אל מחנה מעצר מרוחק בגזרת סיני ."כל הקיבוץ גודר ונחפר ולא ראינו את ההורים כמעט חצי שנה".מיד עם שובו לקיבוץ ירוץ האב חיים לצריף המשפחתי ההפוך לעייפה בו הסתיר מבעוד מועד את מחברת שיריו ויגלה לשמחתו שלא נמצאה וניזוקה."בלילה שלפני החיפוש עטף אבא את המחברת בנייר עבה של שקי מלט והצמיד אותה במסמרים אל הקרשים שמתחת לרצפת הארון.
החיילים הבריטים, שהפכו כל דבר בחדר ועקרו כל בלטה מהרצפה, ואפילו רוקנו את תוכנו של הארון במהלך החיפוש, לא גילו את המטמון שמתחתיו" יספר לימים יורם .רק שבניגוד לאביו איבד בנו (יורם) את מחברת השירים הראשונה שלו באותה שבת שחורה ונמהרת וכתוצאה מכך החליט בליבו שמעתה ועד עולם ילמד בעל פה את כל השירים שיכתוב על מנת שיישארו אתו לתמיד.החליט , שינן , אצר וזכר.שלוש שנים לאחר מכן הגיש חיים טהרלב את כתב ידו הגנוז להוצאת הספרים עם עובד.
כאשר החליטה הוצאת עם עובד להוציא את הספר לאור, בשנת- 1949/50 היה זה ליום חג במשפחת טהרלב .עם עובד אפילו שלח את אחד מעורכיו הבכירים, לעבור עם האב חיים על תיקונים אחרונים בספר. לבסוף משהושלמה המלאכה, והספר היה מותקן ומנוקד, חל לפתע מהפך בהוצאת הספרים , כשהמערכת התחלפה ואחד מקורבנותיה של המערכת החדשה היה ספרו של האב.המערכת החדשה לא רצתה בו, וזאת לאחר שבמשך השנתיים שקדמו לכך הופיע השם טהרלב בקטלוג העתידי של הוצאת הספרים איפשהו ליד השם… טולסטוי, דבר ששימש מקור לגאווה אדירה.
"אני חושב שהאכזבה על ביטול הוצאת הספר הייתה המכה הקשה ביותר שספג אבי בחייו. הוא נפטר ארבע עשרה שנים לאחר מכן בהיותו בן ארבעים ותשע בסך הכל… מוכה ומתוסכל." יעיד יורם בזיכרונותיו. אז גם הבין הבן והפנים ששירה רצינית תלויה במבקרים ובעורכים למיניהם בעוד שהפזמון הקל שייך לקהל.(לימים ב 1998 הוא יקבץ מחדש את כתבי אביו ויוציא אותם כספר שירים נפלא בשמו המקורי נווה סלעים.)
עוד סיפר טהרלב בראיונות שלהבדיל מהתדמית הלא רצינית שישנה לפזמון הקליל הרבה יותר קשה ונוקשה לכתוב פזמון מאשר לכתוב שירה. מרבית הפזמונים שנכתבו אז מוכרחים היו להיות בעלי תבנית מדויקת ומוגדרת, בעלת משקל זהה כשהפזמון החוזר כשמו …כן הוא חוזר ונשנה ואילו השירה הרצינית הייתה משוחררת לגמרי (ועודנה)מהכבלים הליריים הללו ועל כן פשוטה יחסית לכתיבה.
את הדחיפה המשמעותית להתחיל ולכתוב פזמונים באופן רציני ולא רק למגירה קיבל מהמשורר/ פיזמונאי/ אורי אסף (פרח הלילך, דבר אלי בפרחים, אותך נזכרתי בך לעת ערבית.. ו..אינני יודע מנין פתאום / הופעת לצידי כחולה כחלום ..ועוד) בן קיבוץ כפר מנחם שהיה נשוי לאחותה של הסופרת נורית זרחי אשתו הראשונה של טהרלב .וכך רק עם מותו של חיים אביו התחילה למעשה הכתיבה הפזמונאית שלו.
את שירו הראשון "את אני והרוח / יצאנו לכר הפתוח/ לנשום את פריחת הדגן"… שלח למלחין נחום היימן בבית אלפא כי זה היה המלחין היחיד שידע היכן הוא מתגורר . השיר הצליח והושמע אז לא מעט ברדיו. טהרלב שראה כי טוב ושכאמור לא הכיר אף מלחין אחר שלח לנחצ'ה גם את שיריו הבאים"הגביע הגביע מי מי יישק לשפתותיי?/ מי תפוח לי יביאה/ מי יפרע את צמותיי" שמתאר ניחוש בגביע כמו שהעלמה בשירו של ביאליק שואלת לגורלה את עץ השיטה. ו" שובי ציפורת על כנף הרוח/ כבר בגני פתח הסמדר".
בתקופה ההיא של תחילת שנות השישים עבד טהרלב למחייתו כעורך של עיתון במחנה גדנ"ע כך שהרבה בנסיעות העירה. באחד הימים בעודו מהלך לתומו (וממולל בזקנו) באזור הקריה נתקל במקרה במכר שלו מהעיתון (שיהיה אחר כך גם איש גלי צה"ל) דודו דיין. "תגיד (סח דודו לטהרלב) אני שומע את השירים שלך ולא מבין למה אתה אף פעם לא כותב ללהקות הצבאיות זה דווקא יכול מאוד להתאים לך "? "ללהקות הצבאיות …(המהם טהרלב ) אני פשוט לא מכיר שם אף אחד ולא יודע כלום ""בוא איתי !" אמר דיין שהיה מצויד אז בתג כניסה למשרדי המטכ"ל והוביל את טהרלב ישירות למשרדו של קצין הווי ובידור שאול ביבר.
לכתוב ללהקות הצבאיות נחשב אז לכבוד ענק יען כי היה זה אז הגוף המוביל בתחום הזמר העברי.ההיכרות עלתה יפה ובעקבותיה שלח טהרלב ללהקת הנח"ל את שלושת שיריו הראשונים :ארבע אחרי הצהריים , משה משה איזה נביא/ תורה כל כך טובה הביאו… הוא לא כל כך חכם אני יודעת .שלושת השירים האלו יהוו את תחילתו של הרומן בין טהרלב ללהקות הצבאיות רומן ממושך שיניב לא מעט שירים שחלקם נחשבים עד היום באופן גורף ללא פחות ממעצבי הזהות הישראלית.
המנהל המוסיקלי של להקת הנח"ל היה אז בחור צעיר יאיר רוזנבלום שבדיוק השתחרר משרות סדיר. במהלך השנים ישתפו השניים פעולה בלא פחות מ-50 שירים !!עיקר הכתיבה ללהקות הצבאיות נעשתה עד אז בעיקר על ידי נעמי שמר יוסי גמזו, חיים חפר ודן אלמגור כותבים שבהגדרתם היו אנשי הומור ושהייתה להם יכולת לכתוב בסגנון בימתי, וזאת לעומת כותבים מוכשרים אחרים שכתבו יותר על עולם הרגש שפחות מתאים להציג על במה ושעל כן לא הגיעו ככותבים ללהקות הצבאיות .ההומור כמו גם הנושא המקראי(תנכ"י) יהיו שזורים זה בזה לאורך כל שנות כתיבתו ללהקות הצבאיות ויפרנסו לא מעט להיטים (קום לך אל נינווה / אל נינווה העיר הגדולה/ קום לך ! אל נינווה יונה , מלאך מסולם יעקב , נח , יעלה ויבוא…קום והתהלך בארץ ועוד ).
יורם טהרלב אהב את ההומור בכל נפשו ומאודו והשתדל לשזור אותו תמיד הן בשיריו הן בספריו ובשנותיו האחרונות בהופעותיו הרבות. ההומור היה נר לרגליו וזימן לו אפשרות לומר דברים קשים לעיתים באופן רך ומיטיב . "אני לא סטיריקן נהג לומר סאטירה זו שליחות חשובה , דרך חיים! אני לעומת זאת רואה בהומור שליחות כי ההומור אצלי עטוף תמיד באהבה, זה לא שלא מפריעים לי דברים ועוד איך שמפריעים אבל אני מעדיף לראות את חצי הכוס המלאה ומשם לכתוב! ככה חינכו אותי וזה מי שאני".
את השיר גבעת התחמושת (לטעמי שיר המלחמה החזק ביותר שאי פעם נכתב פה ) כתב אחרי שקרא בעיון את סיפוריהם של מקבלי הצל"שים במלחמת ששת הימים בחוברת שהופצה ביחד עם הגיליונות של עיתון במחנה דאז. הוא שם לב שכל מקבלי הצל"שים בגבעת התחמושת היו צנחנים והחליט שזה יהיה השיר של הצנחנים באותה התוכנית . חטיבת הצנחנים (המשתייכת לפיקוד מרכז )לא הייתה מיוצגת למעשה על ידי שום להקה צבאית. ועל כן בכל תוכנית של להקת פיקוד מרכז היה מוכרח להיות מינימום שיר אחד על הצנחנים."לא רציתי לכתוב אנחנו ובטח שלא אני כי לא הייתי שם אבל בכל זאת רציתי לספר את הסיפור בגוף ראשון לקחתי את הסיפורים מהחוברת וקיצרתי אותם כך שניתן יהיה לדברר אותם בשיר".הוא הגיש את השיר לרוזנבלום שכתב לו מנגינה. ויום אחר כך יאיר הזמין אותו לחזרה כשההעמדה כבר הייתה מוכנה. "מעולם לא קרה לי ששיר שאני כתבתי ועל כן ידעתי את תוכנו ריגש אותי בצורה כזו בפעם הראשונה ששמעתי אותו זה היה מצמרר".אין מה לומר זה שיר שנחרת בזיכרון כבר משמיעה ראשונה, אתה שומע אותו פעם אחת והוא הולך איתך לתמיד. אני זוכר איך בתור נערים היינו מקשיבים לשיר מרותקים למילים מתרגשים מהמנגינה חולמים להיות צנחנים גיבורים. היש מעצב זהות גדול מזה ??"כשכתבתי את המילים שלי (לא את עדויות הלוחמים) חשבתי על המוסיקה (על המקצב) וכתבתי לפי המנגינה של קרב הראל (חיים חפר שיר וספר) "שלושים בנבי סמואל/ שבעה עשר על הקסטל/ שיירת נבי דניאל.. מה שנקרא חריזה של שלוש שורות" .תנסו את זה בבית (מי שמכיר את המנגינה ) בשתיים ,שתיים ושלושים/ נכנסנו דרך הטרשים / לשדה האש והמוקשים…
גם לשיר הצנחן "ראית אותו במטוס הממריא יש סיפור מעניין. לחזרה הגנרלית של להקת הפיקוד הגיע לא אחר מהאלוף "גנדי" (שהתפנה לצורך העניין מטיפול בגור הנמרים שלו) כשהוא שמע את החיילים מזמרים שייפתח עליי שייפתח הוא עצר את השירה והודיע שהשיר פסול להשמעה כי השורה הזו משאירה פתח לספקות כאילו הצנחן מתפלל שיהמצנח יפתח עליו … טהרלב היה אובד עצות זה הלהיט של התוכנית ומחר ההופעה ומה הוא יעשה עכשיו ?? רק שאז "גנדי" שגם לו היו כמה תכונות טובות (כך מסתבר) שלף את ההברקה "אם תוסיפו את האות כ' ותשירו כשייפתח אני מאשר את השיר" ואכן כך היה . רק שבינינו מי שר היום כשייפתח…? מי ?
עובדה פיקנטית נוספת היא שכל חברי הלהקה עברו במיוחד כאיש אחד קורס צניחה לטובת השיר והסרטון שצולם לו.למרות שכתב כאלף שירים מתוכם קרוב ל- 900 מולחנים !!! הבין מהר מאוד בצניעות הראויה שבמוסיקה הוא לא מבין שום דבר! ועל כן הקפיד לא להתערב במוסיקה פה ושם אולי השמיע איזו דעה אבל על פי רוב השתדל שלא להתערב "וזה עבד לי לא רע" יאמר לימים."שירים שחשבתי שייכשלו מוסיקלית תפסו מצוין" וגם ההיפך קרה אותו כשהוסיף תמיד ללכת "בדרכם האהובה של השירים".
ב-1974 מעט לפני הפרסום של ספרו משק יגור טיוטה הוא טס ללונדון לעניינים שונים. יחד אתו במטוס טסה אלברשטיין חווה (הקול והגיטרה ) הוא סיפר לה על הספר שכתב ושעתיד לצאת והיא ביקשה ממנו את לקרוא כתב היד(שטרם הבשיל לספר) במהלך הטיסה.משחלף זמן לא מבוטל בו טרם השיבה לו את כתב היד החל להרהר מה יכולה להיות הסיבה ? ולא ידע את נפשו. בתום הטיסה כשירדו בשדה התעופה שאל אותה אם קראה ואם הכל בסדר ? "כן ..(היא השיבה ) פשוט לא הפסקתי לבכות מהתרגשות ולא היה לי נעים לגשת אליך מהקצה בו ישבתי ולהחזיר לך את הספר כשכולם ייראו שאני דומעת "הספר היה להצלחה בלתי רגילה עד כדי כך שאפילו נעמי שמר ונתן זך אמרו לו שהספר הזה הוא סנסציה! ואחד מספרי השירה החשובים שנכתבו פה . גם יהודה אטלס מציין שבעקבות הקריאה בספר התחילה כל הכתיבה הקצרה והמאופיינת שלו לילדים.
הספר כולו כתוב בסגנון הייקו יפני 17 הברות ללא משקל מסודר וחריזה.התמצות של האמירה שיש בה גם תמונת טבע וגם רגשות קסם לו ומשך אותו.הספר שעוסק כולו בקיבוץ יגור התקבל בקיבוץ ברגשות מעורבים אנשים כעסו עליו שהוא ממסחר את הזיכרונות שלו ושלהם אבל למרות זאת לא היה ואין עדיין בית ביגור שהספר לא נמצא בו.
את הסגנון השירי של טהרלב ניתן לאפיין בעיקר כעממי הוא העיד על עצמו כמי שאהב במיוחד שירי עם כאלו שיש בהם תוכן… שמספרים סיפור… בלדות שיש בהם חשיבות נעלה לטקסט ולמילים.על שירו " רוחות חמות נשבו בינות / עצי האורן / ולחש ממטרה עלה מן השדות ..(בשביל אל הבריכות ) אמרה המשוררת דליה רביקוביץ שזוהי לדעתה הבלדה הכי יפה שנכתבה בזמר העברי. אגב הלחן המרטיט הוא של אלונה טוראל .חווה אלברשטיין סיפרה פעם שאחרי מלחמת יום הכיפורים היא הופיעה בבית החולים לפני פצועים. ושם בחדר צדדי על אחת המיטות שכב לבדו חייל שהיה פצוע קשה, היא שאלה אותו מה יבקש שתשיר לו? והוא השיב בקול ענות חלושה בשביל אל הבריכות לאחר מכן כששאלה שוב ענה לה חייל שחור מכה חייל לבן ..(שחמט של חנוך לוין ).כשסיימה שאלה שוב ומה עכשיו ? והוא ביקש שוב את אותם השניים שלוש פעמים רצופות למחרת כששבה לבית החולים זיהתה את מיטתו הריקה ונתבשרה שהוא נפטר.
בשיר הבלדה על יואל משה סלומון שילב טהרלב אלמנטים מיסטיים (פתאום צמחו לסלומון / כנפיים של ציפור) מה שהופך את השיר לנדיר ומיוחד הלחן של שלום חנוך היה שונה מיתר שירי הרוק של האלבום שבלול(שבו נכלל השיר) ולטעמי (ואני קטונתי מקטון ) היה מקום ללחן יותר קאנטרי בשיר הזה אבל באותה נשימה קאנטרי זה אמריקה ולא אנחנו.השיר שהוא כמובן פרודיה הוציא עליו את קצפם של משפחות רעיו של יואל משה סלומון שתוארו על ידו כמי שברחו ולימים גם את כעסן של הפמיניסטיות (שתמיד כועסות על משהו או מישהו ) כשהשיבו לו (ולנו)באחד מימי האישה בשורה "בבוקר לח בשנת תרל"ח / גם אשתו של שטמפר לא נשארה במטבח" " אתם הבנתם ? כזו צא ולמד!
אני פוסעת חרש בשבילך/ אני נוגעת בעשביי הזמן / אני לומדת את כל משעוליך / חונה ליד כל מעיין.. הוא שיר ארוטיקה בדיוק כפי שהוא שיר אהבה לאלוהים.
הורה שהגיע למקום השני באירוויזיון קיבל 12 נקודות מפינלנד מכיוון שהמילה הורה בפינית משמעותה…ז ו נ ה !כנגזרת של המילה -whore באנגלית.את "נוח" הוא קיבל ממתי כספי כמנגינה וחיפש את המילה הנכונה הוא חשב בתחילה על המילה למה! אבל אז מצא שהמילה היחידה שמתחרזת עם המילה למה היא פיילה! ורק אז הגיע לנוח.
את בין הברושים והכרם שנית נעבור (החולמים אחר השמש) קיבל מסשה ארגוב כמנגינה מורכבת והרמונית כדרכו של ארגוב שהיה בדרך כלל כותב מנגינות ורק אז שולח לתמליללן ובשל כך השיר מקסים אך קשה לשירה בשירת רבים ..של ציבור גדול .את האוהבים את האביב עם ההיא/ וההוא והלו/ לי/ לו תרגם למעשה בתרגום חופשי משיר של שייקספיר מתוך חלום ליל קיץ.
בנוסף לשירים הרבים שכתב הוציא טהרלב תחת ידו עשרות ספרים שאת חלקם אף אייר בעצמו בתחומי הזמר העברי, המוסר היהודי, וספרות הילדים.הוא העיד על עצמו כמי שמקפיד להתפרש בעיסוקיו לרוחב ועל כן עוסק במגוון רחב של נושאים כי הוא סקרן בלתי נלאה וחייב כל פעם למצוא עניין חדש להתקדש אליו."אני אמנם אפיקורס גמור אבל מביא את טיעוניי לכך מתוך הכרתי ולימודיי את היהדות והאמונה ולא משלילתם" .
יורם טהרלב הוא חלקת אלוהים ופיסת שמיים / לצד המנגינה שתמיד עולה /הוא העונה שתמה ונעורינו הנשכחים / שתר ושב ומחפש את אהבת חייו / שמעניק לנו בשיריו צל ומי באר …הוא מי שעובר איתנו בשנית בין הברושים והכרם / אותו הנגר והסנדלר מרחובנו הצר / הוא ישראל שהייתה וזו שכה היינו רוצים שתישאר/ הוא חבר לעת צרה שתמיד זוכר ..ואנחנו… אף פעם לא נשכח! היה לי חבר היה לי אח.
ת ו ד ה! על צבעים וריחות/ בשלל פריחות/ על גביעים ונשיקות/ חיילות וחיילים / נופי מולדת ומראות נושנים/ על זיכרונות ששתלת בנו / ששבים ועולים /על כל אלו ועל אלף שירים../ לב טהור ברא לו אלוהים.
שבת של שלום/ כחולה כחלום – https://youtu.be/VeM4O0_0dacו
