סיפור טוב = אלף מילים קופסא שחורה

1984 בית ספר תיכון מפורסם בצפון הארץ  

חם …מהביל אבל גם כחול, ירוק ומפוצץ בתום נעורים…

עד לכיתה יא למד בתיכון האזורי , טוב (בואו לא נגזים) שהרי ליתר דיוק לא ממש למד , אלא בילה רוב הזמן במגרש הכדורסל ועל הדשאים המוריקים בין הכיתות. מגמה סולארית קראנו לזה אז . אנחנו תלמידים במגמה הסולארית .

גם בשעות החופשיות שלו וכאלו היו לו לא מעטות בחר להגיע לבית הספר.אהב את החברה… את ההומור המשותף שהיה להם, את הספונטניות והתום , את הנעורים…את כל מה שלימים נכנה בערגה ה – "כאן ועכשיו".להתחיל עם בחורות לא היה לו אומץ, אבל דמה בנושא הזה למרבית חבריו כך שלא הרגיש שהוא מחמיץ משהו מיוחד. כולנו היינו כאלו, (יספר לימים) ביישנים, חסרי ביטחון, לא באמת ידענו איך לגשת ומה בדיוק להגיד? ובטח שלא היה לנו האומץ לרקוד במסיבות, ובריקודי עם.

לתיכון הגיע בכיתה ט' נרגש…דרוך ציפייה, שלישי מן המשפחה לאחר שתי אחיותיו הגדולות ממנו.לאן שלא הלך, שמע את הלחשושים והקולות, זה האח הזה…של שתי האחיות האלו..שווה? לא שווה? חתיך! לא חתיך…(מכוער כמו שתיהן.. צחקקו הציניקנים ) וכן הלאה וכן גם ככה.

אם להודות על האמת …היה לו נעים שהסתקרנו ממנו, ובספירת המלאי היומית עבר על פי רוב את מבחן המבטים בהצלחה לא מבוטלת , קטן וחתיך! היה המסר המרכזי שהגיע לאוזניו. אכן היה קטן ונמוך, טרם התפתח לנער, על פי רוב גם התבייש בממדים שלו באותה התקופה, ולחלוטין לא חי איתם בשלום. לא אחת שב מבית הספר חבוט ומצולק, עקב התייחסות כזו או אחרת לקומתו ולגודלו,אבל כאמור התבייש בה כך שכמס אותה עמוק בליבו.

בבית שגדל בו היה הכול ! ה כ ו ל !! אולי חוץ מאינטימיות אמיתית, כזו שמאפשרת לך להיות עד הסוף בחולשתך… בית חם ומשפחתי אך כזה שהמסר המרכזי שהבין בו (גם אם לא נאמר מפורשות) היה שצריך להיות יפים ! להיראות טוב… וכל היתר כבר לא באמת משנה. הפרשנות הקלוקלת הזו עתידה להפוך עם השנים למשוואה שתנהל את חייו.(ובעוונותינו גם את ערוצי הטלוויזיה המשמימים) שכמו קמים עלינו לכלותינו.

בתור ילד (ואחר כך אף כנער) נמלא בגאווה כמעט כל הזמן על שהוא חלק ממשפחה יפה ומיוחדת.(כן זה הסדר הנכון)הבית שלו (בניגוד מוחלט לבתיהם של מרבית חבריו) לא היה בית קיבוצי סטנדרטי כלל ועיקר, כשהמה כמעט כל ערב אורחים ומכרים שמקרוב ואף מרחוק עלו ובאו. "הבית ביחידי במשק שיש בו אור אחרי אחת עשרה בלילה..והוא לא של חשמל" היטיב להגדיר פעם אחד החברים. לאוזניו הנעריות  נדמה היה כי רובן המכריע של השיחות בבית נסובות היו על איך אנשים נראים? מה הם לבשו ? אם רקדו יפה או אם לאו? וכל מה שמתלווה לכך. ועל כן בתמימותו כי רבה היא הבין מהר מאוד שאת הסחורה הזו יהיה לו קשה עד בלתי אפשרי לספק. אבל… כל הזמן ניסה…והמשיך לנסות. (וכי איך יכל אחרת?)בינינו …היה נאה אולי אפילו יפה פלוס .. אבל לחלוטין לא מרשים כאחיותיו הבוגרות.

בנוסף לכל זאת הרגיש שאינו מספיק חריג וגברי כפי שנתפסו בעיניו אז גברים בכלל ואביו בפרט… הרגיש שלמרות מאמציו להידמות להם הוא בסך הכול מין נער רגיל שכזה… רגיש מידי… נשי משהו, שלא ממש "מטיל מורא" ובטח שלא נתפס כחריג במובן החיובי של התקופה. ככזה נשא עיניים אל גברים "חריגים" (לתפיסתו) כמחפש לעצמי דמות אב להזדהות איתה (שהרי אם יהיה כמוהם הרהר ) ודאי יביא גאווה לאביו ומשפחתו.

עכשיו חריגים שכאלו (אתם יודעים…) לא חסרו בקיבוץ של פעם. וכך ביקש את נפשו להידמות לכל אותם שהפסיקו ללמוד ובטרם התגייסו לסיירות מובחרות עבדו עם אביו בשדות התלתן והשלף…אה אהההההה…/אחכה לך בשדות..אבל היה (ונשאר) עדין ומפונק…רגיש… ובבית הספר היה לו כיף גדול …חופש… (כי הרי לא באמת למד.) 

שלוש מעלות ברורות היו נחלתו באותה תקופה פרועה ושובבה, ראשית היה מצחיק מאוד, שנית היה דמות מרכזית בחברה ושלישית הצטיין במשחק הכדורסל. ברור שכדרכו של מי שמטיב להצחיק את הכיתה, נקרא לא אחת לשיחות הבהרה (כאלו ואחרות)אבל תמיד ידע לצאת מהן איכשהו כשידו (יותר נכון פיו) על העליונה. לקראת סיום כיתה יא יצא עם כל המחזור (9 כיתות) ל-4 ימים למושב עין יהב, נושא מרכז קראו לזה. עד מהרה וכהרגלו היה במרכז ההתרחשויות מצחיק וצוחק פורק כל עול לימודי.

ביום האחרון טרם שובם הביתה עצרו התלמידים באיזה אתר תצפית בו היו אמורים להקשיב להסבריו של מח"ט הגזרה לשעבר (מה שנקרא "דבר אל העצים ואל האבנים"). תוך מספר דקות ספורות פרשו מספר תלמידים והוא בראשם מן ההסברים והתצפיות, ועשו זאת בטבעיות משמימה מבלי לתת דעתם כלל למתרחש.לאחר מספר דקות בהן ביטלו את זמנם ועסקו בצחקוקים רמים, נתבקשו על ידי אחד המחנכים שהיה בעל ארשת רצינית במיוחד (ובעברו הצבאי אף מושל עזה) , לכבד את המעמד. בתום פעמיים או שלוש בהן ניגש עליהם ולא שעו לבקשותיו, הודיע להם המחנך חמור הסבר באופן תיאטרלי אבל ישיר שהם מושעים עד להודעה חדשה.

" זהו … ג מ ר נ ו… לא צריך יותר… אין לכם שום צורך לבוא יותר לבית הספר" (היו מילותיו המדויקות).

האמת הוא צדק!שהרי לא ביקש שיקשיבו… אלא רק שיכבדו את הדובר והמעמד ושלא יפריעו. בדרך הארוכה הביתה התרמזו חששות לליבו מן התגובה של הוריו להחלטת המחנך, שהרי מעולם הם לא נקראו לפני כן לשום שיחת בירור בעניינו ואף יתרה מכך (וכמקובל אז) הם סמכו עליו… ולכן לא גילו שום עניין באיך ש…לא למד בנם באותה התקופה. שבוע אחר כך, בעודו מושעה מבית הספר וכשהוא לבוש בבגדי עבודה מיוזעים, ולראשו שיער ארוך חלק עד לכתפיים התלווה להוריו לפגישה עם צוות המחנכים. האמת היא שהרגשת גאווה אמיתית ליוותה אותו כשנכנס לצד הוריו בשעריי בית הספר (כמי שהורחק ממנו) והגבריות העדינה והשברירית שלו כמו הייתה לרגע אחד בשיאה.(ממש שיא השיאים) שהנה סוף סוף גם הואג ב ר !!!

הם היו כארבעה תלמידים שהושעו… (ארבעה הם היו…) והוא הוריו והרהוריו נכנסו ראשונים… שלושת חבריו האחרים המתינו בחוץ עם הוריהם. ליבו הרגיש  ניבא לו רעות…מצד אחד ידע שזה הצ'אנס שלו להיות לחריג כי לא היה לו אומץ לעזוב את בית הספר על דעת עצמו.(הרי לא באמת למד…ורוב הזמן בילה על הדשאים).אך מן הצד השני משהו הרגיש אצלו מאוד לא טוב, (בעיקר בשיפולי הבטן התחתונה) רק שטרם ידע אז להגדיר מהו… עייפות בלתי מוסברת/פיק ברכיים לא מובן/ זו שעה שלא חוזרת/ לעולם/ אבל…וכך נכנסו שלושתם לחדר המורים (באיחור אופנתי) כששניהם התיישבו מימינו.

הקשר שלו עם אביו היה אז על הולד…ורחוק מלהיות קרוב… אביו היה (ועודנו) איש יקר מפז אבל חסר סבלנות, שכמעט תמיד הקפיד! לזלזל בכל מה שמריח ממשפחתיות, מחינוך קשוב ומכיל, ומהיות ההורה למשענת תומכת.(הסיבות לכך נעוצות כמובן בקשר שהיה לו עם הוריו אבל זה כבר שייך לסיפור אחר).לעומת זאת עם אימו היה לו קשר חם וטוב אבל יותר חברי ופחות אינטימי. ומי בכלל ידע אז להגדיר או לייצר אינטימיות …?

ולעניינו… מולם ישבו כארבעה מחנכים, ביניהם המורה שהשעה אותו, סגנית המנהל, המחנכת הישירה שלו ומורה נוספת.מנהל בית הספר המיתולוגי שהמתין להם לשווא כבר נטש את כסאו והתפנה לענייניו… (מזל גדול). באזור בו גרו כולם מכירים את כולם כך שכל מי שנכח בחדר הייתה לו כבר היכרות כזו או אחרת עם הוריו או אחיותיו.

המחנך שהשעה אותו (ובעל הארשת הרצינית) התחיל לספר להוריו לשם מה נתכנסו…ועל הדור ההולך ופוחת ואיך בפלגים נפלה רינה.. ועוד כהנה וכהנה כל מיני "מרעין בישין" ודברים שבין מחנך להוריו של תלמיד סורר. הנער(לעומתו) ישב בחדר נבוך ככלבלב המכשכש בזנבו ובהה בחלל הריק כמנסה להפליג אל מחוזות אחרים, מדמיין את עצמו נישא רחוק על משק כנפי השניות החולפות…תיק תק/ תיק תק …כל זאת עד שלאחר כחמש דקות לערך כשהתרשם (הנער) שהמחנך איננו מדייק במילותיו, מבלי לחשוב יותר מדי ובאינסטינקטיביות חצופה הגיב באחת וצלף במחנך:

 "תגיד, מה אתה מקשקש"?…

שקט השתרר… מתח… אף אחד לא זז אפשר היה ממש לחתוך את האוויר בסכין. אחת …שתיים… שלוש… שניות של דומיה ארבע… חמש…היה לו ברור שמשהו קיצוני עומד לקרות …הרגיש את זה בעורף… ברגליים… בגוף המכווץ…בלב..ב נ ש מ ה…

המחנך קם ממולו כנשוך נחש והסתער לעברו !! הייתה לו שנייה אחת להחליט מה לעשותשנייה בודדה…יתומה…הוא זוכר עכשיו את המחשבות מרצדות לנגד עיניו…להתנגד ? אולי אני לא מספיק חזק לנסות ולברוח…? (הדלת הייתה ממש קרובה) קצת מסובך ועלול להוסיף שמן למדורה… אז מה לעשות לעזאזל ? מה לעשות ???שמישהו יגיד לי מה לעשות… מה ?…

הכי טוב שתשב ותקבל את מה שמגיע לך (שמע קול פנימי חרישי שלחש לו)המחנך הזועם הניף את ידו כחרמשו של מלאך המוות וממש קצר אותו…הוא נזרק הצידה כואב ומבויש ואחר אסף את עצמו והתיישבי חזרה במקומו.אף אחד לא זז… מילה לא נאמרה והוא ידע… עמוק בפנים הוא כבר ידע, ללא צל צילו של ספק…

שחייו כבר לעולם לא יהיו מאז אותו הדבר.   .  https://youtu.be/ORIii0J7T68