אני ואתה- רחל / שייקה פייקוב
מַחֲשִׁים – אַתָּה וַאֲנִי.
מַמְתִּינִים – אֲנִי וְאַתָּה,
בְּסִתְרֵי עֻקְמָנִי עֲלָטָה
וּדְמָמָה בְּסִתְרֵי עֻקְמָנִי.
לֹא אוֹשִׁיט אֶת יָדִי – הֲתָבִין?
לֹא אֹחַז בְּיָדְךָ לְהַנְחוֹת.
אֶחֱשֶׁה וְאַמְתִּין – לְאוֹת.
אֶחֱשֶׁה, אַמְתִּין.
כִּי תִלְעַג; "עִקֶּשֶׁת כָּמוֹךְ",
כִּי תִרְחַק – אַצְדִּיק אֶת הַדִּין.
גַּם אֲנִי, גַּם אַתָּה – נָבִין.
נֶחֱשֶׁה, נִבּוֹךְ.
מכירים את התחושה הזו שאתה ממש רוצה להכיר אותה, ונראה לך שאולי גם היא שולחת פה ושם רמזי מבט, ושיש בינכם מה שנקרא בעגה "מצב " אבל הפחד הזה, הו הפחד, מהדחייה, ומן המבוכה שיראו לכם אותה, הפחד הזה משתק, ושניכם נשארים נבוכים בשתיקתכם כל אחד מסיבותיו הוא במבוכי נפשו… ברגע ההוא המשתק של הלהיות או לחדול השייקספירי של המעבר לצד השני כפי שמגדיר אותו גורג קונסטנזה לסיינפלד, ברגע השקט ההוא שלפני הפעולה מגולמים למעשה חיים שלמים .
בשיר שלפנינו משתפים פעולה כביכול שני "קיבוצניקים" האחת רחל בלובשטיין סלע שתיקרא לימים פשוט "המשוררת" ממקימי קבוצת כנרת והשני שייקה פייקוב (אח של קותי) מקיבוץ אשדות יעקב איחוד.
במשך השנים כשהייתי צופה משועשע בסרט "גבעת חלפון אינה עונה" כשאוזני קעורה כאפרכסת למונולוגים השנונים שבין ויקטור חסון , לסרגיו ,המחכים ביחד עם ג'ינג'י ויוסיפון לבונדי המח"ט שיגיע באחת
רק שבינתיים מתעכב ..
שם ,בין ענני החול , אדי הנפט , והאוסובוקו בקארי, צד את אוזניי פעם אחר פעם צליל משכר שבקע מהרדיו הישן שבסלון ביתו הצנוע והלא מפנק בעליל של "ויקטור חסון" .
הוא התנגן תמיד כמה שניות לפני כניסתו של ("רב סמל מוקד")המכונה ג'ינג'י כדי לבקש מוויקטור את "בתה של ידו" אחותה הצעירה של (,"שפרה דשופרא") . באופן תדיר הייתי מבטיח לעצמי ,שבסיום הצפייה אחפש את השיר על פי הצלילים ששמעתי, אבל בעקביות הייתי שוכח וכך לא בא אל קרבי .
לא אושיט את ידי התבין ? לא אחז בידך להנחות .. זימרו הקולות מהרדיו שבסרט ולא עלה בי להתחקות אחריהן. כך שהריני כעת חיה סוגר עתה מעגל לפניכם.
השיר אני ואתה נכתב על ידי רחל בשנת המהומות תרפ"ט 1929 ונכלל באוסף שיריה מנגד. רחל היא בין המשוררות האהובות ביותר בשירה העברית החדשה אולי אף האהובה מכולן (ותבטיחו שלא תספרו ללאה) מה שמוסיף לפלא הזה הוא שהטקסטים של רחל רחוקים מלהיות קלים , השפה בהם גבוהה והתחביר מורכב . אך בכל זאת התחושה היא שרחל היא משוררת פשוטה וזה בדיוק הפלא שבשירתה והסיבה שהיא כה נוגעת באוהביה . רחל היא גיבורת שפה שאהובה ונגישה גם היום שלא כמו רבים ממשוררי תקופתה.
החריזה בשיר מוגדרת בעגה המקצועית חריזה חובקת = אתה / ועלטה , אני / ועקמני , התבין / אמתין ,להנחות / לאות וכו… רחל המאוהבת, היא רחל שתמיד מחכה , ממתינה , סבלנית …רק שבינתיים הכל גועש סוער ,ומתרגש בקרבה , ובשורות האלו היא בעצם קובלת בעדינות, יותר נכון שואלת בדרכה הפיוטית אודות המוסכמות החברתיות הכובלות שלפיהן האישה היא זו שצריכה לחכות לגבר שינסה לפנות אליה מה שנקרא בשפתינו יתחיל איתה, או בשפת היום יום הדלה והחבוטה של ימינו יעשה את ה MOVE.
רחל שכדרכה מטיבה לראות ולתאר , מבקרת את המוסכמה הזו כפי שניתן להתרשם, היא רק מצפה שגם הגבר יבחין בזאת ויבין. כמו ברוב שיריה נקודת המבט היא שלה, ורק שלה היא בודדה אבל אינה לבדה בשטח ההתרחשות.
ההיפוך בין אני ואתה לאתה ואני נוצר כדי ליצור קירבה ובו בזמן לתאר את החמקמקות שבה. בדממה ובעלטה צומחות ובוקעות תשוקות ואהבה , אך ברגע שהן כבר צצות כך גם מדוכאות ונחסמות , בידי הסביבה , הלחשושים , הרינונים והעיניים המביטות.
בבית הראשון מדברת רחל בגוף יחיד רבים מחשים /ממתינים, ואילו בבית השני היא מדברת רק בשמה וכמו מנתקת את אחיזתה ,היא מרפה , אבל לא באמת משחררת , הפעם זה רק אחשה , אמתין , כמו יש לה זמן ועדיין נותר בה כוח. בבית השלישי והאחרון היא כבר נסגרת כעלי כותרת כמתגוננת מפני עוד עלבון צורב,ואולי זהו רק הרהור בכלל ו.. לא היו הדברים מעולם.
השתיקה הזאת ("הו השתיקה") כמה שהיא הכירה אותה בחייה הקצרצרים , שתיקה קשה ואכזרית, שכופה על רחל את עצמה פעם אחר פעם אבל למזלנו לא מצליחה לטרוף לה את המילים היפהפיות המתארות את התחושה.
המילה עקמן פירושה הוא "בנין רחב ידיים שבו דרכים עקומות ומפותלות שקשה למצוא בו דרך לצאת ממנו " כלומר עקמן הוא מבוך. ובמקרה דנן היא משמשת בה כדימוי למבוך הנפש הפתלתלה. זה פשוט מבריק !!
ניתן להתרשם שרחל חיפשה מילה מתאימה לתיאור הסיטואציה שבנפש כמבוך ללא מוצא ופשוט מצאה את הערך הזה במילון שהרי לא משתמשים בו כלל בשפת היום יום.
שלישיית צבע טרי (שדהה כמעט כליל בינתיים) הקליטה את השיר הזה ב1972 כארבעים שנה אחרי שנכתב. שייקה פייקוב הלחין את השיר והפקיד אותו בידם של שלושה גברים יוצאי להקות צבאיות יצחקי קורן, דני קורן (אין קשר משפחתי ) וירון פילצר. הבחירה של פייקוב בהם היא לא פחות "משלשה על הבאזר" לנוכח העובדה שיש כאן שלושה גברים המבטאים את רגשותיה המיוסרים של… אישה. הברקה נוספת של פייקוב היא שהוא השתמש בפלייבק שנקנה בגרמניה שעליו הלביש את הלחן . קולות הרקע בשיר הם נשיים וכלל לא ישראליים, ויש בהם כדי להעמיק את הזרות הניגוד והריחוק שעליהם בדיוק כתבה רחל .
השלישיה נקראה בהתחלה "אבירי מפתח סול" אבל כשהם רצו לעבוד עם האמרגן שלמה צח ( ההוא מאילן ואילנית ) הוא הפטיר כנגדם ש"זה לא שם לשלישיית זמר קלה" והשם הנבחר היה צבע טרי . ואכן כמו השם הם היו צבע טרי עם הרמוניות מקסימות גבריות , ורכות , הם מעולם לא ראו את עצמם כזמרים ובזמן ההרכב כל אחד מהם למד באוניברסיטה ככה שיהיה ממה באמת להתפרנס. השלישייה התארחה גם בשירה של אילנית ללכת שבי אחרייך .
אני ואתה של רחל הוא שיר כה יפה, נוגה ונוגע ללב, כזה שגורם לך להרהר ולחפש את הדרך במבוכי הנפש שלך הדרך שלא נגמרת לעולם מלב אל לב וחוזר חלילה. הביצוע עצמו מושלם ומענג.
שייקה פייקוב הוא מלחין בחסד עליון שבשנים האחרונות נשכח מלב על לא עוול בכפו ועוד אקדיש לו פוסט נפרד וראוי, בין לחניו המפורסמים ארץ ארץ , לאורך השדרה שאין בה איש , ארץ ישראל יפה , תקוות ימי, ותבוא עליכם הברכה, גם אני רוצה לשיר על הכנרת , לחוף ירדן אני זוכר, אחי גיבורי התהילה ועוד רבים אחרים.
היה זה לפני כשלוש שנים ומחצה, בשעת "כלחוך השור את העשב" עת עמדנו כולנו בכנס הקיץ השנתי של מועדון העמק אי שם בגני חוגה. הלומים משיכר ונוטפי זיעת רעות , נכונים (בלית ברירה) לקבל את פניו של בוקר חדש שיעלה ויפציע ,אשר יביא עימו "במקרה הטוב" חמרמורת צנועה בת יומיים, כשלפתע משום מקום הופיעה על המסך השקופית עם השיר הזה שהושר לצלילי החזנות הגלילית של טל גלילי האחד והיחיד. וככה פתאום ומשום מקום הכול הסתדר לי השיר , המילים , המנגינה , והצלילים מהרדיו הישן של ויקטור חסון נכסי דלא ניידי וקרקעות בע"מ.
אז מה באמת היה לנו שם ? ויקטור חסון, גבעת חלפון, רחל האחת והיחידה עם שפתה הגבוהה אך הנוגעת , שייקה פייקוב , שלישיית צבע טרי, פלייבק גרמני, וחזן אחד מהגליל .https://youtu.be/Zvf8aOTIpUM
