הפגישה שלא התקיימה .
לפני כ17 שנים לערך כשהייתי בשלהי שנות ה 30 שלי (לא להאמין איך שהזמן עובר..) גמלה בליבי יום בהיר אחד החלטה לעשות מעשה!. בתוכי הרגשתי אז, כי בשלו התנאים עת הגיעו "מילים עד נפש" ושאין ראוי יותר מ "נחת זך" בכבודו ועצמו לעמוד על טיבן ולהחליט בשבילי,אם דינן לתקומה או חלילה לחורבן.
לאחר שהשגתי מחבר תל אביבי בעל משרד ליחסי ציבור את המספר של "נחת", חיכיתי כשבועיים ימים נפעם רק מלהתבונן בו ,עד שלבסוף אזרתי אומץ ובמשפטים שהכינותי לי מראש הצגתי את עצמי ושאלתי אם יאות לחוות דעה כזו או אחרת על השורות שלי?.
האמת היא שרציתי מאוד שניפגש. ובחלומי דמיינתי אותנו לא אחת משיקים כוסיות, ומטביעים את יגוננו באלכוהול ובעשן כפי שהטיבנו תמיד לעשות איש איש בדרכו .זכרתי את אסי דיין הגדול, (זכר צדיק תכול עיניים לברכה) ואיך שהגיש ל"נחת" את ספר שיריו שעליו אמר זך שהוא ספר ביכורים מעולה!. באופן טבעי קיוויתי גם אני לבשורות טובות מאין אלו , אבל לא באמת השליתי את עצמי שהרי אני ממש לא אסי דיין בעוד שאז אפילו עודד צפתי בקושי הייתי. אבל גושפנקא כזו או אחרת ולו רק כסיבה מספקת לפגוש את ענק השירה הזה הייתה בשבילי משאתם הנחשקת של ימים ולילות רבים.
יותר מהכול קיוויתי לא לשעמם אותו ,שחלילה לא אשמע לו כמו קולות אחרים ,ידעתי שכוחי במקוריות שלי רק שלא ידעתי אם אני בכלל מקורי? שהרי היו בתוכי אז באופן טבעי המון השפעות ממשוררים כאלו ואחרים שקראתי תכופות וניסיתי שלא לאבד את הקול שלי בתוך בליל קולותיהם . אילנות תמירים כאבידן את אלתרמן, זך את רביקוביץ, נתן יונתן דרך סמטת ויזלטיר ורוני סומק, כמו גם עמיחי, רחל,ויונה וולך התווכחו אצלי חליפות בינם לבין עצמם וזאת למרות שעמיחי לא התווכח מימיו עם איש זולת האלוהים עצמו.
באותה התקופה הייתי תחת הרושם החזק במיוחד שהותיר בי ספר השירה "כיוון שאני בסביבה " של זך. עד היום הוא ניצב אצלי על מדפי העץ בספריה קורן הוד רחוב מלכותי. הקריאה בו הממה אותי כשלצד משפטים מתוחכמים תחבירית היו בו לא מעט שורות מפוזרות בשפת היום יום שכמו עמדו בפני עצמן לא נשענות כלל על המבנה הלירי של השיר, ויחד עם זאת תמכו והחזיקו בו כאבן הראשה. נפעם כולי הלכתי שבי אחר הסגנון המחוספס והכל כך מדויק הזה ,שהדיוק שלו היה בדיוק האופן בו היה מפוזר ומרושל. לא ידעתי שאפשר לכתוב שירה עברית בצורה כזו!! זה היה בשבילי לא פחות מרגע מכונן.
זך רשם מה שהתחשק לו וכל מה שהרגיש לו נכון , שלף מהשרוול כמו קוסם משפטים שנורו כחיצים ללב, והכל בריתמוס קצוב להפליא , הוא יצא מהמסגרת השירית ונכנס אליה חזרה וכל הזמן שמר על הקצב, זה היה מהפנט.
נסחף על גלי הזיכרון אני חוזר לגיל 7 בעודי יושב באולם הסרטים המיתולוגי "בית אלישבע" שבקיבוץ באיזה כנס צבאי גדול. על הבמה הריקה ונטולת התפאורה, עולה בחור צעיר ומתולתל. כזה אחד שרק אתמול היה חייל בעצמו, נושא בידיו גיטרה אקוסטית , מפטיר שלום וערב טוב קר ומרוחק משהו לקהל, מכוון שניים שלושה אקורדים ומתחיל לפרוט עלי מיתר ואז בום !! בבת אחת התרחש הקסם והייתי מכושף, הוא עמד לבד על הבמה מול מיקרופון בודד ולא היה חסר שם דבר, הוא פרט בקצב מתגבר והולך ואז נתן קולו בשיר והשורות ששר נכנסו לי ישירות למחזור הדם:
"כשאלוהים אמר בפעם הראשונה / יהי אור (אוהו הו הו הו הו ) הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך / הוא לא חשב באותו רגע על השמיים / אבל העצים כבר החלו מתמלאים במים / וציפורים קיבלו אוויר וגוף"…. וואו בוקס לבטן! נשימתי נעתקה ישבתי מהופנט.יעברו שנים בטרם אעמוד על דעתי ואשזוף את עיני במילים עצמן רק בכדי להבין טוב יותר את הגאון שכתב אותם, שהרי בריאת העולם מתייחסת לתוהו לחושך ולאין , כמו גם לשמיים ולארץ שאך זה נבראו והנה אצל זך כבר מגיע האדם כמי שנדחף וממהר לשאול מתי אני? ואז בא זך ומפגיש אותנו בשיר עם מושג האור ושואל אותנו ואת עצמו למה התכוון אלוהים ביהי האור הזה שלו?
אלוהים של זך הוא נגיש ושפתו היא שפת בני האדם וכזה בדיוק היה זך בעצמו , מובן , קרוב , שואל שאלה ועונה, ושוב שואל ומשיב ואתה הולך לאיבוד כמנסה להבין את עומק השאלה שנשאלת וכבר מגיעה תשובה פשוטה שעמוקה מיני ים וחקר, והמילים ברורות מבוארות ובבחינת המעט שמחזיק את המרובה.
זך שראה בתחילת דרכו בהלחנה של שירי משוררים משהו מאולץ שמוזיל כביכול את השירה היה דווקא מבוקש בקרב מלחינים והראיה למשל שבאותו תקליט של מתי כספי היו גם שיריו "איך זה שכוכב אחד מעז" (איך באמת?) " וכלבלב הו בי די בם בם".
מההופעה ההיא של כספי יחלפו ביעף כעשר שנים והנה אני כבר "נער נערה הייתי נער" ובערב לזכרה של בת הקיבוץ אשר שלחה יד בנפשה יושר מעל הבמה השיר המצמרר ציפור שנייה "ראיתי ציפור רבת יופי / הציפור ראתה אותי ציפור רבת יופי כזו לא אראה עוד / עד יום מותי … ודמעה תזלוג מעיני על לחי עירומה וחץ המילים יפלח את ליבי. שמונה שורות מדויקות להכאיב שמדברות על אושר כמו גם על החמצה על הזדמנות כמו גם על געגוע על שמש כמו גם על מוות. לימים אבחר אותו כמייצג את אחד מרגעי השיא של חיי .
אמת עמוקה נחשבת בפילוסופיה לכזו מין אחת שבה ההפך נכון לא פחות מהאמת עצמה והמוטיב הזה נוכח כמעט תמיד בשירה שלך זך. ויהיה זה אותו הזך בדיוק שיפרסם ב 1959 בכתה העת "עכשיו" את מאמרו הביקורתי "הרהורים על שירת אלתרמן" שהיה לא פחות מהתקפה יוצאת דופן על שירתו של אלתרמן שהיה אז היוצר החשוב והמוערך ביותר בארץ.
במאמר הנוקב שלו טען זך שהכללים בשירתו של אלתרמן הם מכניים ומקובעים ולפיכך תמונת העולם שמתקבלת בשירה כזו היא מלאכותית ומאולצת ונועדה לשרת את השיר ולא את המציאות. במילים אחרות הוא אומר לאלתרמן "שמע חביבי היום כבר לא כותבים ככה "! ואת זה אומר המשורר הצעיר לאגדה ששמה נתן אלתרמן האיש שכתב אז את "והרוח תקום ובטיסת נדנדות / יעברו הברקים מעליך / וכבשה ואיילת תהיינה עדות / שליטפת אותן והוספת לכת" כמו גם את "עת ברחוב לוחם שותת שקיעות של פטל / תאלמי אותי לאלומות".
אלתרמן היה כמו כל הישוב נסער מהביקורת הנוקבת החצופה והבועטת הזו וביקש מידידו המשורר יעקב אורלנד ליזום שיחה ביניהם . הפגישה החשאית והמדוברת נערכה בבית קפה בתל אביב , כמו שהם התיישבו אחד מול השני הספיק אחד מבאי בית הקפה לצעוק על זך ולאיים עליו במו פיו בעקבות המאמר הנבזי שלדעתו כתב. אלתרמן היסה את האיש ואמר לו "עזוב אותו, הנח לו, שהרי דווקא הוא יותר מכולם יודע על מה הוא מדבר " ואז פנה אלתרמן לזך ואמר לו " עד כדי כך אלתרמן כלום ושום דבר? עד כדי כך"?…לימים סיפר זך שהבין שפגע באלתרמן והדברים שכתב חרו לו, מה שנקרא הוא התנצל בדרכו על הדרך אבל לא על המהות.
41 שנים תחלוף נא ובשנת 2000 יבקר זך בצורה דומה את ספר השירה של דורי מנור שזכה לביקורות נלהבות ואגב כך (רק יגרום לעלייה במכירות שלו), זאת אומרת המשוררים אולי משתנים ואילו ה-נתן זך.
והנה לבסוף גם יומי הגיע… והקשתי נרגש את המספר הנקוב על מקלדת הטלפון , ושמעתי מן הצד השני "הלו" עמוק במבטא יקה אופייני שלאחריו החסרתי פעימה והצגתי את עצמי ואת כוונותיי. האיש מהצד השני ההוא שכתב את "כשצלצלת רעד קולך " לא רעד כלל אלא רק אמר לי " מה יש לך להיפגש איתי ? הלא אני עם עצמי כבר בקושי נפגש, תקריא לי שיר ואומר לך את דעתי". באחת! נעתקה נשימתי ושניות מספר לאחר שהיסדרתיה דקלמתי נרגש שורות ספורות ולאחריהן כמה נוספות הוא שתק מעט ואז השיב: " רגש הרבה מדי רגש .. תנסה לאזן אותו קצת הרגש בפני עצמו לא תמיד מספיק בשביל שכל יתר השורות ישענו עליו" הודיתי לו ונפרדנו, אמרתי לו "שאם הוא מגיע צפונה כוסית ראשונה וגם שנייה ושלישית עליי" והוא לא הגיע או שלא הודיע לי שבא. ועכשיו לבטח כבר לא יבוא יותר.
נתן זך המשורר עם פסוקת ניצחית רחבה בשערו, שואף עשן מקטרת, מוצק בכיסאו, יציב כמו השירה שלו כבד , והנה הוא מצוטט את גתה ושילר ואלתרמן נוכח בכל מילה ומשפט, לוקח את המילים ומערבב אותן יש מאין יוצר מיש מש כמו שרק הוא יודע ואחר מפטיר משפט במבטא גרמני כבד עם שין דבוקה לחיך העליון שגורמת לי הנאה צרופה ורצון מידי לישון צהרים.
זך שבועט בדלי ומנפץ פרות קדושות שלא מתנצל, שכותב מהתנך "לא טוב היות האדם לבדו" ומשיב בשנינות עוקצנית "אבל הוא לבדו בין כה וכה" אותו זך ששתה בכל העולם ואת כל העולם ולא רווה ממנו די ,שכותב על העלמה שיופייה אינו ידוע כמי שממתיק סוד עם קרש וגדר ועץ של שדה .. שכעת נפטר, ונקבר בחלקה של עפר ומר לי, מר לי בפה/ כמו עץ השדה … כמו עץ השדה.
